"המתווך
ההוגן"
מאז ימי דיפלומטיית
הדילוגים של הנרי
קיסנג'ר במזרח התיכון,
רבים נוהגים לרכול
בתואר "מתווך הוגן"
לתיאור תפקידה
של ארצות-הברית
בסכסוך הערבי-ישראלי.
מה זה בדיוק "מתווך
הוגן"?
קודם כל, עצם
העובדה שתואר-השם
"הוגן" משמש לתיאור
שם העצם "מתווך"
מלמד שמתווכים
הם בדרך כלל אנשים
לא הוגנים, או שיצאו
להם מוניטין כאלה.
שנית, לפי ההגדרה
המילונית, "מתווך"
הוא "איש ביניים,
בורר, מי שמחפש
דרך-פשרה בין מתנגדים",
תמורת עמלה או
דמי תיווך. על-פי
הגדרה זו מתווך
אמור להיות ניטרלי
לחלוטין ולהתייחס
בצורה שווה לצדדים
שהוא מפגיש ליד
שולחן הדיונים.
אף-על-פי-כן, הוא
מבצע את שירותיו
תמורת עמלה. אין
שום דבר בהגדרת
ה"מתווך" המלמד
שהוא עוסק בכלל
ב"צדק".
לפיכך, כשהמתווך
מסייע להשגת הסכם
בין הצדדים, הוא
אינו מחווה כל
דעה אם אחד הצדדים
לחוזה הוגן או
רמאי, ראוי לאמון
או אינו ראוי לאמון.
למעשה, כל עוד הוא
יכול להיות בטוח
שיקבל את שכרו,
השאלה אם הצדדים
המתקשרים בהסכם
הם נבלים אינה
מעלה ואינה מורידה
כלל. וגם כשמתברר
שאחד הצדדים הוא
נוכל והשני תמים
או טיפש - וכמובן
שהטיפש או התמים
יפול בפח אם יחתום
על חוזה עם נוכל
- העניין הזה אינו
עומד כלל בראש
מעייניו של המתווך.
ומכיוון
שהמתווך אינו מוטרד
מעניין הצדק כמו
שהוא מוטרד מעניין
דמי התיווך שלו,
אין בנמצא דבר
כזה: מתווך ניטרלי
לחלוטין, או שאין
לו כלל נגיעה לעניין.
למעשה, אם להסיק
מתיאוריות המוטיבציה
במדעי החברה, כל
התנהגות של אדם
מונעת על-ידי אינטרס
אישי. מכאן נובע
שהרעיון של "מתווך
הוגן" הוא לא יותר
מאשר מיתוס.
כן נובע מכאן,
כי אלה המציגים
את עצמם כ"מתווכים
הוגנים" בסכסוך הערבי-ישראלי
מטפחים את המיתוס
הזה כדי לקדם את
האינטרסים שלהם,
ומובן מאליו שתחת
כסות חיצונית של
"שלום". אני מתכוון,
כמובן, במפורש
לארצות-הברית.
נסו
להיזכר בוועידת
השלום למזרח התיכון
שהתקיימה במדריד
באוקטובר 1991. ארצות-הברית
הזמינה צדדים שונים
לוועידה כדי לסייע
להם לשאת ולתת
ביניהם על הסכמי
שלום. חשבו על אופי
הצדדים ההם.
אחד
מהם, ישראל, הוא
דמוקרטיה פרלמנטרית.
היא מבוססת על
מקומם העליון של
ההסכמה ושל הפרסום,
ולא על כפייה וכפל-לשון.
לפיכך מתקיימות
בישראל בחירות
רב-מפלגתיות וקיימת
בה עיתונות חופשית,
כדי למרב את ההסכמה
ולמזער את ההונאה
וההטעיה.
לעומתה,
המשטרים הערביים
שהוזמנו לוועידת
מדריד: מצרים, סוריה,
ירדן ולבנון (ועליהם
יש להוסיף את באי-כוחו
של אש"ף). כולם דיקטטורות.
כולם מבוססים על
מקומם העליון של
הכוח ושל התרמית.
אין בהן שיטה רב-מפלגתית
או עיתונות חופשית,
ולמעשה כל כלי
התקשורת שלהן נמצאים
בשליטת המדינה.
אבל
ארצות-הברית היא
דמוקרטיה. מנהיגיה
היו רוצים שנאמין
שהם חסרי פניות,
או "מאוזנים" בנוגע
לסכסוך הערבי-ישראלי,
ובכלל זה בנוגע
לסכסוך בין ישראל
לאש"ף של ערפאת
או הרשות הפלשתינאית.
מוזר! מפני שזהו
סכסוך בין דמוקרטיה
לבין דיקטטורות;
כדי להיות "מאוזן"
בסכסוך כזה פירושו
שיש להעמיד את
הדמוקרטיה ואת
הדיקטטורות על
רמה מוסרית אחת.
המשמעות היא שצורת
ממשל אחת אינה
צודקת יותר מאחרות
(לכן אין פלא שצדק
אינו עומד בראש
דאגותיו של "המתווך
ההוגן" שלנו).
יש
בוודאי נטייה לחשוב
שארצות-הברית,
כדמוקרטיה, תיטה
לטובת ישראל הדמוקרטית.
ובכל זאת, כל מי
שיושב בבית הלבן
ובמשרד החוץ האמריקני
מצדד בבירור בערבים.
הם התנגדו בשצף
קצף להתיישבות
היהודית ביהודה,
בשומרון וברצועת
עזה, ותמכו בכך
בקו הערבי. הם קראו
לישראל להחזרת
רמת-הגולן לסוריה
- שהיא מדינת טרור
שכבשה את לבנון
וסיפחה אותה.
אבל
עכשיו מתעוררת
שאלת דמי התיווך
של המתווך. מה מצפה
ארצות-הברית להשיג
כ"מתווך הוגן"
בסכסוך הערבי-ישראלי?
או אולי מוטב שנשאל
תחילה מה השיגה
ארצות-הברית ב-1975,
כאשר ממשל קרטר
תיווך בהשגת הסכם
הביניים, ובהסכמי
קמפ דייויד ב-1978, ובהסכם
השלום בין ישראל
למצרים ב-1979 (שבגללו
ויתרה ישראל על
חצי-האי סיני ועל
התשתית שבו, שערכה
הגיע ל-17 מיליארד
דולר, כולל שדות-תעופה
מתוחכמים ביותר
ושדות הנפט בעלמה)?
לא
זו בלבד שארצות-הברית
פיתתה את מצרים
לצאת מהמחנה הסובייטי,
אלא היא נעשתה
ספקית הנשק הראשית
שלה. מובן מאליו
שכדי להיות "מאוזן",
ונוכח העובדה שישראל
איבדה את סיני,
הגדילה ארצות-הברית
את מכירות הנשק
שלה למדינה היהודית.
מהלך זה הניע משטרים
ערביים, כגון ערב
הסעודית, להוציא
עשרות מיליארדי
דולרים על רכישת
ציוד צבאי מתוחכם
מיצרני נשק אמריקניים.
התיווך בסכסוך
הערבי-ישראלי היה
עסק טוב, בייחוד
כאשר ברית-המועצות
היתה המתחרה באזור.
אבל
אבל עכשיו, אחרי
שקיעתה של ברית-המועצות,
דומה שוושינגטון
רוצה לתווך בסיום
הסכסוך הערבי-ישראלי,
כחלק מ"הסדר העולמי
החדש" של משרד החוץ
שלה. מה הם דמי התיווך
שיקבל המתווך?
כסף, עָצמה או תהילה?
יהיו דמי התיווך
אשר יהיו, דבר אחד
ברור: מישהו ייאלץ
לשלם את דמי התיווך
של "המתווך ההוגן"
הזה. ☼