על הריסון
העצמי של הרבנים
כשיהודים
נרצחים על-ידי
טרוריסטים ערבים,
כשם שנרצחו יותר
מ-600 יהודים מאז הבגידה
בהיגיון וביהדות
באוסלו ב-1993, אין זה
יאה שרבנים - בין
אם הם נבחרים ובין
אם לאו - יקראו פעם
אחר פעם ליהודים
להתאפק ולא להגיב
אחרי התקפת טרור.
רבנים אלה מסיתים
את הערבים - מבלי
משים - לרצוח יהודים
נוספים.
דווקא רבנים,
יותר מכל אדם, צריכים
לדעת שכאשר ערבים
מפירים את שבע
מצוות בני נוח
ורוצחים יהודים,
מעשי רצח כאלה
הם בגדר חילול
השם.
אין זה אלא
טבעי שיהודים יקראו
לנקמה, והעובדה
שהממשלה אינה נוקמת
את שפיכות דמם
של יהודים יכולה
רק להביא לדה-הומניזציה
של היהודים ובתוך
כך לעודד טרור
ערבי נוסף.
מצד אחר, כשהממשלה
נוקמת, במקרים
נדירים, והורגת
טרוריסט ערבי בולט,
כמו למשל את מסעוד
איאד ב-13 בפברואר
2001, היא יוצרת עילה
לרצח יהודים נוספים.
למחרת היום הסיע
נהג ערבי את האוטובוס
שלו לתוך חבורה
של אזרחים וחיילים
שהמתינו לטרמפ
בצומת אזור, הרג
שמונה מהם ואמלל
רבים נוספים לכל
ימי חייהם.
הדרך היחידה
לצמצם את שפיכות
דמם של יהודים
היא שהממשלה תורה
לצה"ל להשמיד את
צבאו של ערפאת,
ובזמן הקצר ביותר
האפשרי. אילו היה
לממשלה הזאת עמוד
שדרה כלשהו, שלא
לדבר על אמונה
באלוהים, היתה
מנחה את עצמה בדבריו
של דוד המלך:
אֶרְדּוֹף
אוֹיְבַי וְאַשִֹּיגֵם
וְלֹא אָשׁוּב
עַד כַּלּוֹתָם:
אֶמְחָצֵם
וְלֹא יֻכְלוּ
קוּם יִפְּלוּ
תַּחַת רַגְלָי:
וַתְּאַזְּרֵנִי
חַיִל לַמִּלְחָמָה
תַּכְרִיעַ קָמַי
תַּחְתָּי:
וְאֹיְבַי
נָתַתָּה לִּי
עֹרֶף וּמְשַׂנְאַי
אַצְמִיתֵם:
(תהילים, פרק יח, ל"ח-מ"א)
אם נחזור לרבנים
שלנו, הרי במקום
לקרוא ליהודים
להתאפק, עליהם
להפגין נגד הממשלה
יחדיו - במאותיהם
ובאלפיהם - מפני
שהיא מפגינה איפוק!
רבנים אלה
- להוציא חריגים
מעטים ראויים לציון
- אחראים במידה
רבה למצוקתה של
ישראל, בלי קשר
למעשים הטובים
האחרים שהם עושים.
☼