מלחמת
הדת[*]
נשיא,
ימין ישראל
אנחנו, היהודים,
חייבים להכיר
- ובדחיפות - שאנו
נתונים בלא פחות
מאשר מלחמת דת
עם הערבים, בראשותו
של יאסר ערפאת.
אם לא נכיר בעובדה
זו, כל מה שנעשה
יהיה מוטעה מן
היסוד, בלי קשר
לשאלה מי יהיה
ראש-הממשלה.
את העובדה
שאנו נתונים במלחמת
דת ניתן להוכיח
על נקלה. שימו לב
כיצד סילקו הערבים
כל זכר לנוכחות
יהודית על הר הבית.
שימו לב כיצד החריבו
את קבר יוסף ובונים
עכשיו מסגד במקומו.
שימו לב להרס בית
הכנסת "שלום על
ישראל" ביריחו,
לניסיונותיהם
להרוס את קבר רחל
ולמאמציהם הממושכים
לבטל את תפילות
היהודים במערת
המכפלה.
העובדה שישראל
נתונה במלחמת דת
עם הערבים מתבהרת
גם מתוך הקריאות
הרבות מספור שמשמיע
ערפאת לג'יהאד.
דוברים ערבים ראו
בסכסוך עם ישראל
סכסוך דתי עוד
לפני מלחמת ששת
הימים, כלומר לפני
שישראל שחררה את
יהודה, שומרון
ורצועת עזה. עבדאללה
אל-תל, שהוא מצרי,
הכריז בבוז: "תועמלני
החילוניות [בישראל]
המזניחים מחשבונם
את הגורם הדתי
בבעיית פלסטין,
מתעלמים מכך שזה
סלע המחלוקת היחיד
בעולם העומד זה
שלושים מאות שנים,
והוא מושתת עד
היום על יסודות
דתיים ורוחניים".
אף-על-פי-כן,
מנהיגיה הפוליטיים
של ישראל מתעלמים
מעובדה זו, ומתנהגים
כאילו אינם מודעים
כלל למנטליות הארסית
והלוחמנית של הערבים.
הם היו רוצים שנאמין
שהיהודים יכולים
לקנות שלום מהערבים
תמורת נזיד עדשים
טריטוריאלי. היו
ביניהם כאלה שהאמינו
לאיוולת הזאת ב-13
בספטמבר 1993, עם חתימת
הסכם אוסלו בין
ישראל לאש"ף. אבל
הדיו טרם יבשה
על ההסכם וערפאת
קרא לג'יהאד על
ירושלים ועל המדינה
היהודית. מאז כבר
נרצחו מאות יהודים
ואלפים רבים נפצעו
בידי מחבלים ערבים.
היזכרו נא
ברצח האכזרי של
שני החיילים הישראלים
במראללה. השנאה
שהופגנה שם מצד
הערבים חושפת את
טבעה האמיתי של
עמדת הערבים כלפי
ישראל וכלפי העם
היהודי. שנאה זו
מתגלה בכל כיעורה
לא רק בטלוויזיה
"הפלשתינאית"
ובספרי הלימוד
של ילדי בתי-הספר
הערבים, אלא גם
בכלי התקשורת של
מצרים - מדינה שעשתה
שלום עם ישראל.
מספיק! כל זה חייב
להיות ברור וידוע
לכל יהודי!
אבל ממשלת
ברק אינה רוצה
להתייצב מול האמת
המכוערת של השנאה
חסרת הפשרות מצד
הערבים, וכמוה
גם מה שקרוי "מפלגות
הימין". אריאל שרון
מחויב להסכמי אוסלו
והשלים כבר מזמן
עם מדינה פלשתינאית.
גם הוא מדבר על
"דו-קיום בשלום"
עם הערבים. אפילו
המפלגות הדתיות
משננות את המנטרה
הזאת ובכך פורקות
את היהודים מנשקם.
המפלגות
הדתיות, החסרות
את האומץ לפעול
בהתאם להכרתן,
שותפות כבר מזמן
לקשר של שתיקה
בקשר למלחמת הדת
שהערבים מנהלים
נגד ישראל. הרבנים
שלהן יודעים היטב
מה טיבו של האויב,
ה"פרא אדם" המוזכר
בבראשית ט"ז, י"ב,
שבא לידי ביטוי
בולט כל כך ברמאללה.
הם יודעים שכל
ויתור, כלומר - כל
נסיגה, מגרה עוד
יותר את תאבונם
של הערבים ומסיתה
אותם לרצוח ולהעלות
דרישות נוספות.
הערבים רוצים דם,
לא שלום, וזה חייב
להיות ברור לכל,
להוציא את הטיפשים!
השאלה היא: מה צריך
יהודי הגון לעשות
במצב הרה אסון
זה?
ראשית, יהודים
דתיים ובעלי תודעה
לאומית חייבים
"לסחוט" את שרון
ואת הליכוד. הם
חייבים לומר לשרון
שלא יצביעו עבורו
או עבור מפלגתו
אלא אם כן יבטל
את הסכמי אוסלו
וכל הסכם בין ברק
לערפאת, וגם יגאל
את המקומות הקדושים
שלנו. המשמעות
היא שעליו להביס
את ערפאת ולפרוק
את צבאו מנשקו!
(ראו מה אומר דוד
המלך בתהלים י"ח,
ל"ח: אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי
וְאַשִֹּיגֵם
וְלֹא אָשׁוּב
עַד כַּלּוֹתָם).
זוהי הדרך היחידה
להכריח את שרון
לנקוט בצעדים הצבאיים
הדרושים כדי לנצח
במלחמת דת זו.
אלה שיצביעו
בשביל שרון רק
מפני שהוא הקטנה
שבשתי רעות אינם
יודעים מה הם עושים.
מובן מאליו שברק
גרוע משרון, אבל
רק אם יהודים יַתנו
את הצבעתם בעד
שרון בגלוי בהצהרתו
הפומבית שהסכמי
אוסלו הם תרמית,
ושהוא ישים קץ
מוחלט לאלימות
של הערבים נגד
היהודים - רק אז
תהיה סבירות כלשהי
ששרון יעשה מה
שצריך לעשות, אם
ישראל רוצה לצאת
ממלחמת דת זו עם
צאצאיו של ישמעאל
כשידה על העליונה.
בינתיים
חייב כל אזרח ישראלי
ללמוד כיצד להגן
על עצמו מפני פורעים
ערבים. עליו לדעת
שעל-פי דיני ישראל
אם
בא להורגך השכם
להורגו.
זאת
ועוד, היהודים
אינם צריכים לקיים
שום קשרים כלכליים
עם הערבים. לא לקנות
את מזונם ולא להעסיקם
בצורה כלשהי. ולבסוף,
על היהודים לפנות
אל התורה. הם חייבים
ללמוד ולאהוב את
המורשת היהודית
היפה. עליהם להתגבר
על המחלוקות ביניהם
ולחתור לאחדות
לאומית, ואת זו
ניתן להשיג רק
על בסיס התורה.
אחדות, יותר מכל
דבר אחר, תטיל מורא
על הערבים ותשוב
ותהפוך את היהודים
למורי המין האנושי.
☼