יש אלטרנטיבה!

פרופ' פול איידלברג

"תהליך השלום" האבדני נמשך - חרף מלחמת ראש-השנה, חרף נבלותו של ערפאת וחרף השנאה התהומית והבלתי מתפשרת שרוחשים הערבים כלפי היהודים וכלפי ישראל. יתר על כן, גם אריק שרון וגם בנימין נתניהו ממשיכים לפטפט שטויות על "דו-קיום בשלום" בין יהודים לערבים, ומתעלמים מהעובדה שדברי הבל כאלה, המתיימרים להיות "פוליטיקלי קורקט" (אם לא כזב מכוון), פורקים את היהודים מנשקם ומגבירים את הבוז שרוחשים הערבים לישראל ולמנהיגיה הפוליטיים.

נוכח העובדה שיש היום די קולות בכנסת כדי להפיל את ממשלת ברק, מדוע לא נעשה הדבר, תחת הנהגתו של שרון? האם הסיבה לכך היא ששרון יודע כי לליכוד, גם אם ינצח בבחירות הקרובות, אין כל אלטנרטיבה ל"תהליך השלום" של אוסלו? האם שרון נרתע מלקבל עליו את תפקיד ראש-הממשלה הבא של ישראל מפני שאין לו שמץ של מושג כיצד להיפטר מ"ברית המוות" הזאת?

מובן מאליו שאם שרון לא יצטרף לממשלת ברק למעין ממשלת אחדות לאומית, זה עלול להיראות "לא פטריוטי". אבל המשך כהונתו של ברק בתפקיד מהווה סכנה ברורה ומוחשית לקיומה של מדינת ישראל. החייל המעוטר ביותר של צה"ל הוא, בלשון המעטה, ראש-הממשלה הכושל והמנופח ביותר שהיה לישראל מעודה. והוא מפגין את כל הסימנים שימשיך להסגיר עוד ועוד נכסים רוחניים ואסטרטגיים של ישראל לידי ערפאת, שהוא מנהיג ערמומי ומחושב הרבה יותר לא רק מברק, אלא מכל מנהיג ישראלי שניתן להעלות על הדעת בעתיד הקרוב.

על הפוליטיקאים הישראלים להשלים עם העובדה שאין בכוחם להתמודד עם ערפאת, בייחוד כאשר ממשל קלינטון ניצב לצדו. מסיבה זו לבדה עליהם לשים קץ לברית המוות של אוסלו. הם פשוט אינם מסוגלים להתמודד עם יצור שהוא הרוע בהתגלמותו. מה צריך לעשות אפוא?

ראשית, יש להדיח את ברק מכהונתו בהקדם האפשרי. שנית, יורשו חייב לפרוק את אש"ף מנשקו (הידוע בלשון נקייה בשם "הרשות הפלשתינאית") ולחסל אותו. מדרך הטבע שזו תהיה משימה עקובה מדם, אבל ככל שנקדים לבצעה כך תהיה שפיכות הדמים מועטה יותר. יש לבצעה בתוך ימים ספורים, וללא סיקור תקשורתי. לאחר שיהודה, שומרון ועזה יושקטו, על הממשלה לנקוט צעדים כדי להעביר אחדים ממשרדיה לירושלים המזרחית, לרמאללה, לשכם, לגליל ולאזורים נוספים מאוכלסים ערבים. מהלכים כאלה ישכנעו את הערבים שהיהודים מתכוונים להישאר במקומות האלה לנצח.

רביעית, כפי שהצעתי למר נתניהו לפני שנסע לוועידת הפסגה באחוזת ויי, וכפי שהצעתי בספרי מנהיגות יהודית, על הממשלה לחוקק חוק "בית ונחלה", כמו החוק שחוקק הקונגרס האמריקני ב-1862. חלקות אדמה קטנות ביהודה, בשומרון וברצועת עזה יימכרו בזול ליהודים, הן בארץ והן בחוץ-לארץ, בתנאי שיתיישבו על הקרקע למשך שש שנים, למשל. מהלך כזה יביא לצמצום צפיפות האוכלוסין המסוכנת בעריה הגדולות של ישראל, ובה בעת יעודד עלייה לישראל. יש להקים ערים לדוגמה, בעזרת השקעות זרות, בתנאים נוחים למשקיעים. בה בעת, על הממשלה לא רק להעניק זכויות לישראלים החיים בחוץ-לארץ, אלא גם להנהיג מדיניות כלכלית שתעודד עשרות אלפי ישראלים המתגוררים בחוץ-לארץ לשוב למולדתם. אילו ננקטה מדיניות כזאת זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים, היו ערבים רבים מהגרים לירדן ולמדינות המפרץ הפרסי, בלי שהממשלה תצטרך לדרבן אותם לכך. מכיוון שלא יצרו שום תרבות מובהקת, או תשתית מוצקה ביהודה ובשומרון, הזיקה שלהם לאדמה שטחית בלבד � חרף כל ההצהרות להיפוכו של דבר. למעשה, בתקופה שבה שלטה ירדן באזור, מ-1949 עד 1967, עברו כ-400 אלף ערבים מיהודה ומשומרון לגדה המזרחית של הירדן. בזמן מלחמת ששת הימים, ומיד אחריה, עברו לגדה המזרחית כ-200 אלף ערבים נוספים � בערך אחד מכל חמישה תושבים. המעבר אינו כרוך באי-נוחיות גדולה מדי. המרחק משכם לעמאן הוא כ-80 ק"מ בלבד. משמע, שערביי יהודה ושומרון יכולים לעבור לשם באותה הקלות שבה הם נוסעים לעבודה בישראל. אילו העבירה ממשלת ישראל אחדים ממשרדיה ליהודה ולשומרון, הרעיון של מדינה פלשתינאית היה מת עוד בטרם נולד.

מן הראוי לשאול: האם יש לישראל מדינאי שיוציא לפועל תכנית נרחבת כזאת? התשובה שלי: שום דבר פחות מזה לא יציל את ישראל, בייחוד כשמביאים בחשבון את שיעור הילודה העצום באוכלוסייה הערבית ממערב לירדן.

אבל הרשו לי להציע צעד מקדים פשוט. על שרון, בגיבויו של שרנסקי, לתבוע שחברי כנסת ערבים, כגון עזמי בשארה, עבד אל-מאלכ דהאמשה ואחרים מסוגם, יועמדו לדין על הסתה למרד. צריך להיות ברור לכל שהיהודים עוברים למתקפה נגד אויביהם המושבעים. לסילוק הערבים המסיתים מהכנסת תהיה השפעה חיובית עצומה על העם היהודי. צעד כזה יחזיר לו מידה רבה מגאוותו הלאומית, הדבר החסר כל כך, ודרוש כל כך, במדינה זו. ◘