הצילו את ישראל!

פרופ' פול איידלברג

 

אין דבר המחליש יהודים יותר מהפוליטיקאים הישראלים שרוממות ה"שלום" על שפתותיהם, ובייחוד כאשר הפוליטיקאים המסורסים של "הימין" עושים שימוש במנטרה הזאת. ואין דבר המעודד את הערבים ומחזק את הבוז שהם רוחשים ליהודים כאשר הפוליטיקאים הרופסים של ישראל מסיימים כל ריאיון בתקשורת בהבטחה למאזינים ולצופים, בישראל ובחוץ-לארץ, שהם מאמינים ב"דו-קיום בשלום" בין יהודים לערבים.

כאיש מדע המדינה, ששירת בחיל-האוויר האמריקני ושלימד קצינים ישראליים במשך 20 שנה באוניברסיטת בר-אילן, אני יכול להבטיחכם - על סמך מחקרים נרחבים וניסיון עשיר - שהממסד הצבאי של ישראל, לרבות רב-אלוף ברק, קיבל חינוך והדרכה מוטעים מן היסוד בסוגיות השלום והמלחמה.

תחילה הרשו לי להזכיר לכם כי פרופ' יהושפט הרכבי המנוח, שהיה בזמנו ראש אמ"ן ושימש גם מפקד המכללה לביטחון לאומי, היה אבי התיאוריה שמדינה קטנה כמו ישראל יכולה רק להגיב על אירועים. זוהי דוקטרינה מסוכנת וכוזבת לחלוטין. כפי שכתבתי עוד ב=1978, בספרי Sadat's Strategy, כפרזפראזה על דברי המדינאי האוסטרי מטרניך, בן המאה ה-19, האיש שקיסינג'ר כתב עליו את עבודת הדוקטור שלו, הרי "מדינות חלשות יותר אינן יכולות להרשות לעצמן רק להגיב על אירועים; הן חייבות לנסות וליזום אותם".

מטרניך סבר גם כי "בכל מצב שבו כל אחת מדרכי הפעולה כרוכה בקשיים, הדרך התקיפה ביותר היא הטובה ביותר". לעומת זאת, היום תשמעו קצינים צבא ישראליים בכירים הטוענים כי ריסון עצמי הוא דרך הפעולה הטובה ביותר, או שהיא מהווה את ההרתעה הטובה ביותר נגד הערבים!

הנה כמה עקרונות מדינאות נוספים מבית-מדרשו של מטרניך, שפרסמתי בישראל ב-1978: "כל תכנית שהוכנה בתנאים מתונים חייבת להיכשל כאשר הנסיבות נעשות קיצוניות". "פשרה היא מפלט נוח לאנשים חסרי נחישות וחסרי עקרונות". ולעומת זאת, "פשרה הולמת כאשר מדובר באינטרסים זמניים וחלקיים. הישרדותה של אומה אינה נושא לפשרות".

אף-על-פי ש"העיקרון הבסיסי הראשון במעלה במשא-ומתן הוא הדדיות", אין לצפות להדדיות כאשר הצד השני הוא רודן או דיקטטור. הדדיות מחייבת מתינות מצד כל המעורבים בסכסוך. אבל "הבקשה משליטי משטר דיקטטורי להיות מתונים כמוה כבקשה להרוס את יסודות קיומם".

לעומת זאת, "מסיבה זו, מדינות שנהוג בהן משטר דמוקרטי אינן בעלות-ברית טבעיות זו לזו, או אויבות חסרות פשרות של דיקטטורות". האם צריך להוסיף שהדברים האלה חלים על ארצות-הברית כלפי ישראל, מצד אחד, ועל הדיקטטורות הערביות, מצד שני?

לפיכך, "כשאנו באים להוציא לפועל את התכניות שלנו, עלינו לסמוך אך ורק על עצמנו, ועל האמצעים שברשותנו". ישראל חייבת אפוא להינתק מהממשל היושב בוושינגטון, שהוא הכל - רק לא "מתווך הוגן".

ולבסוף ציינתי כי: "מדינאי הנדרש לטפל בעניינים חשובים חייב להתמודד עמם בתקיפות. כדי שזה יקרה, יש צורך שדרך הפעולה שיוחלט עליה תהיה נהירה לא רק לקבינט, אלא גם לציבור".

אין צריך לומר שממשלת ברק רחוקה מתורתו הנבונה של מטרניך כרחוק מזרח ממערב. היא הפרה כל עיקרון של מדינאות. בכל פגישה עם ערפאת ועם קלינטון, עשה ברק ויתור אחר ויתור, בלי לקבל שום תמורה, ובינתיים כבל את ידי צה"ל באזיקים. הערבים יכולים לתקוף את היהודים ולהרוג בהם ללא חשש מפני תגובה של ממש. התורה ה"ריאקציונרית" של הרכבי הולידה מוגי-לב. וזה עוד לא הכל.

העובדה שערבים מרשים לעצמם לירות ביהודים ללא חשש מתגמול מלמדת שממשלת ברק חושבת שצריך שייהרגו עוד יהודים כדי להצדיק פעולה צבאית (מוגבלת) מבלי "לחטוף" גינויים בתקשורת העולמית והטחת ההאשמות מצד האו"ם! אני יודע שנורא לומר דבר כזה, אבל אומר עוד: העובדה שהאופוזיציה אינה מפילה את ממשלת ברק מעידה שהיא אינה רוצה לקבל עליה את האחריות לעשות מה שהיא יודעת שצריך לעשות כדי להציל את ישראל.

הרשו לי לומר מה שצריך לומר ולעשות בשעה נואשת זו. ראשית, מכיוון שישראל נמצאת במצב מלחמה, שהממשלה מפחדת להודות בו, אל תדברו על שלום. אם אתם מוכרחים להשתמש במונח הזה, אמרו: "השלום יושג רק לאחר שישראל תביס את האויב - הרשות הטרוריסטית האש"פית-פלשתינאית -� ותפרוק אותו מנשקו".

שנית, אל תצפו שממשלת ליכוד כלשהי תכריז מלחמה או תיזום שינוי בסיסי כלשהו בחוזה המוות של אוסלו. אל ירכך אתכם מתק השפתיים של חברי כנסת כגון שרון או שרנסקי. הם חלק מהממסד, וימשיכו לשחק לפי כללי המשחק הדמוקרטי-פרלמנטרי.

לאור כל האמור, אני חוזר וקורא, בפעם המי יודע כמה, להקמת חזית מאוחדת, שתורכב מגופים חוץ-פרלמנטרייים, כגון "נשים בירוק" חסרות המורא, "פרופסורים למען ישראל חזקה", "ימין ישראל" ואחרים. עלינו לקבל על עצמנו את האחריות לעתידה של ארצנו, מכיוון שמפלגות הממשלה והממסד נטשו אותה. עלינו להיפגש בהקדם האפשרי ולנקוט אמצעי חירום להצלת ישראל. לאחר שנסכים על מצע משותף, נקים מפלגה פוליטית חדשה, שמעולם לא היתה כמוה בישראל. אז נהיה מוכנים לפתח תנועה עממית עם סניפים בכל הארץ.

אחר כך נקיים מסיבת עיתונאים. נקרא ליהודים באשר הם, בייחוד בארצות-הברית, לתמוך בענייננו כספית, להקים סניפים בערים הגדולות, לסקר אותנו ברדיו ובטלוויזיה, ולהצטרף אלינו במאבק להצלתה של ישראל.

 

ולבסוף, נוכח העובדה שאיננו יכולים לסמוך על כוחות הביטחון של ישראל שהם יגנו על הקהילות שלנו, עלינו להקים כוח מגן אזרחי להצלת חיים, ואנו קוראים ליהודי חוץ-לארץ להצטרף אלינו להגנה על יקירינו. ◘