"אחדות או השמדה"

פרופ' פול איידלברג*

 

מפליא להיווכח כיצד התעורר סוף סוף החלק "הנאור" של תושבי ישראל מן התרדמה הדוגמטית שלו בקשר ל"שותף לשלום" של ישראל. אני מתכוון, כמובן, לשמאל הישראלי, המיוצג על-ידי מפלגות העבודה ומרצ. המונח "נאור" אינו שלי. השתמש בו נשיא בית-המשפט העליון, כב' השופט אהרון ברק, שבישר לנו - בשביעות-רצון עצמית ניכרת -� שהוא מייצג את החלק "הנאור" של תושבי ישראל, בניגוד לרוב, בעל הנטיות המסורתיות.

זהו אותו נשיא של בית-המשפט העליון שפסק כי הפעלת "לחץ פיזי מתון" על טרוריסטים ערבים על-ידי השב"כ, כדי להוציא מהם מידע העשוי להציל חיי אדם, היא עברה על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אבל רק "נאורים" בורים וחשוכים מתעלמים מחוסר האנושיות הטיפוסית לערבים, ומשנאתם הארסית ליהודים, כפי שהוצגה לעין כל ברמאללה, למשל. האם הומניסטים "נאורים" אלה אדישים למרחץ הדמים שהתרחש זה לא כבר בלבנון, והממתין כנראה לישראל? הבה נזכיר להם את האמת, בעזרת קטעים אחדים מספרי� דמופרניה (1994).

בתחילת שנות השבעים הקימו ערפאת ומרצחי אש"ף "מדינה בתוך מדינה" בלבנון (וזה מה שקורה עכשיו בישראל). ביירות, שבה שכנה מפקדת אש"ף, נעשתה מרכז של טרור גלובלי. אש"ף והפלשתינאים תגברו את הכוחות המוסלמים בלבנון שנאבקו נגד הנוצרים, וקיטבו את המדינה עוד יותר. הממשלה, שהיתה מעורערת בלאו הכי, התמוטטה ב-1975. הלילה הארוך והאפל של מלחמת האזרחים ירד על לבנון. לא זו בלבד שהמוסלמים והנוצרים החלו לטבוח זה בזה, אלא שהתפתחה גם מלחמת אחים בין מוסלמים סונים לשיעים, וכן עם העדה הדרוזית. אנשי אש"ף של ערפאת נטלו חלק פעיל מאוד בסכסוך, וכמוהם גם סוריה, שצבאה נכנס ללבנון ב-1976.

והנה פרטים אחדים על המלחמה ההיא, כפי שפורסמו על-ידי העיתונאי הבריטי פטריק סיל ב-London Observer. כדי להעריך בצורה יסודית יותר את תגובתו של העולם למלחמת האחים ההיא, אצרף כאן את הערותיו של אליהו עמיקם, מבכירי העיתונאים בישראל, לדיווח של פטריק סיל. וכך כותב סיל:

 

"בקרנות רחובותיה של ביירות יושבים ילדים קטנים ומציגים לראווה בקבוקים המכילים אוזני אדם טבולות בחומצה, כמו ירקות או ארטישוקים מוחמצים. גוויות מתגוללות ברחבות, מתבוססות בדמן הקרוש, חלקן ללא אברי המין שלהן, שנכרתו והושמו בחומצה, להצגה בידי הילדים..."

דיווח זה [מעיר עמיקם] לא התפרסם ביוני 1982, בזמן מבצע "שלום הגליל" של ישראל. הדיווח התפרסם ב-25 בינואר 1976, בימי מלחמת האזרחים בלבנון. ועוד אנו קוראים:

 

"מספר ההרוגים והפצועים, וחמור מכל - מספרם של החטופים שגורלם היה בדרך כלל מזוויע ונורא - הגיע ל-40 אלף איש בערך, כששני הצדדים [ערבים מוסלמים ונוצרים] מתחרים זה בזה במעשים הפראיים ביותר. הטרוריסטים הפלשתינאיים [לדברי סיל] היו המרושעים הקיצוניים והאכזריים ביותר..." [ההדגשה שלי].

 

[ועכשיו שואל עמיקם:]

 

�"ומה אמר אז העולם על המצב המפחיד הזה? שום דבר. מה אמר האפיפיור פאולוס השישי כשנזירות נאנסו לנגד עיני הוריהן ואחיהן, ואחר כך כרתו את זרועותיהן עד למרפקים? הוד קדושתו לא אמר דבר. הוא היה עסוק אז במחאות על הבנייה בירושלים... מה עשה אז העולם כדי להפסיק את הטבח ואת הזוועות בלבנון? שום דבר. אבל כעבור שש שנים [בימי מבצע "שלום הגליל"] ראה העולם גם ראה ניסיונות שונים [מצד ארצות-הברית ואירופה המערבית] להרשות לטרוריסטים [של אש"ף] להישאר בעמדותיהם, שמהן עלה בידם להחריב את לבנון, לטבוח עשרות אלפים מתושביה, ולהקים בסיס מרכזי ליצוא רצח בקנה-מידה עולמי [וכל זה בנשק שהגיע מברית-המועצות, בכסף שנתקבל מערב הסעודית, בשיתוף-פעולה צבאי של סוריה ובחסות דיפלומטית של מצרים]".

ועוד ממשיך עמיקם ואומר:

 

"עד אז הכל היה בסדר בלבנון. האסון החל רק אחרי שהצבא היהודי נכנס ללבנון והחל ב'השמדת עם' וב'פתרון הסופי' לבעיה הפלשתינאית. עכשיו החל העולם לראות [לפתע] על מסכי הטלוויזיה שלו את תמונות המלחמה, את ההרג וההרס, ואת האימהות הנמלטות כשילדיהן בזרועותיהן".

 

"העולם", בהקשר זה, הוא העולם המושפע על-ידי כלי התקשורת המעוּותים והמסלפים בארצות-הברית ובאירופה המערבית, שגינו את ישראל והציגו את היהודי כנבל, מפלצתי ומכוער מכל נבל אחר.

ביזויה והשמצתה של ישראל בכלי התקשורת נמשכים גם היום. "מלחמת ראש-השנה" זימנה לכלי התקשורת הללו הזדמנות נוספת להפיץ את הארס שלהם נגד המדינה היהודית. איש אינו צריך להיות מופתע מחוסר היושר האינטלקטואלי שלהם, בעצם - מאופיים הפושע. אני אומר "אופי פושע" מפני שכלי התקשורת האלה מספקים לערבים בימה להסתת ערבים אחרים לרצוח יהודים.

ולבסוף, מילה אחת על "הנאורים" הבורים והחשוכים של ישראל. לא זו בלבד שהמיטו עלינו את אוסלו "ו"כרתו ברית עם מוות" שהקימה לתחייה את אש"ף הגוסס, אלא הם גם הכריזו מלחמה על היהדות, באמצעות "המהפכה החילונית" שלהם.

מלחמת ראש-השנה היא תוצאה של מהפכה זו, ויש לקוות שתהיה גם סופה. היהודים יתאחדו, או שיושמדו.◘

* פרופ'� פול איידנברג הוא נשיא

מפלגת ימין ישראל