תכנית כהנא
לעומת תכניתה של
"ימין ישראל"
הרב מאיר
כהנא ז"ל יצר אמנם
לעתים רושם שהוא
דוגל בגירוש סיטוני
של ערבים מהארץ,
אולם בספרו הם
חייבים ללכת הוא
מציע חלופה הומנית
ומתחשבת, גם אם
לא תמיד מציאותית.
הנה הנקודות הבולטות.
ראשית, רק
יהודים יכולים
להיות אזרחי מדינת
ישראל היהודית
(הרב כהנא הבין,
ובצדק, כי יהדות
אינה רק דת, אלא
לאום, ואדם חייב
להיות בן הלאום
היהודי כדי להיות
אזרח המדינה היהודית).
לפיכך, על מנת שלא-יהודי
יוכל לרכוש אזרחות
יהודית, יהיה עליו
להתגייר כהלכה.
"לא-יהודים יוכלו
לחיות בארץ ללא
אזרחות... ומספרם
הכולל יוגבל בהתאם
לשיקולי ביטחון
המדינה והעם היהודי".
שנית, לכל
תושב ערבי יוצע
לעבור מרצונו למדינה
ערבית, או אם אפשר
- לא ערבית, תוך פיצוי
מלא על רכושו, מענק
כספי והכשרה מקצועית,
אם יהיה צורך בכך.
מדינות הנפט הערביות
יתבקשו לתרום כסף
למטרה זו, וכן ייעשו
מאמצים לגייס תרומות
מיהודים למטרה
זו.
שלישית, ערבי
שירצה להישאר בישראל
יהיה חייב להצהיר
על נאמנות למדינה
היהודית. לא תהיינה
לו כל זכויות פוליטיות
או זכות הצבעה,
אבל הוא ייהנה
מזכותו, כפרט, לנהל
את חייו הדתיים,
התרבותיים, הכלכליים
והקהילתיים.
רביעית, ערבים
שלא יהיו מוכנים
לחיות בארץ במעמד
של לא-אזרחים יפוצו
על רכושם, ויועברו
למדינות ערביות,
בדרכי שלום אם
אפשר, אבל אם יסרבו-
יגורשו בכוח וללא
פיצויים.
חמישית, כל
ערבי שהצהיר על
נאמנותו למדינה
היהודית ויימצא
לאחר מכן אשם בפשעים
נגד המדינה או
נגד הביטחון, יגורש
ללא פיצוי.
שישית, ינוהל
מסע לשכנוע הערבים
לעזוב מרצונם,
אבל אלה שיבחרו
להישאר יידרשו
- בגיל 18 - לשרת שירות
לאומי, ואחר כך
חודש ימים מדי
שנה בשנה.
אמנם אין
סיבה תיאורטית
להתנגד להצעות
הללו, אולם הוצאתן
לפועל תחייב את
ממשלת ישראל לשלול
את זכויותיהם של
יותר ממיליון אזרחים
ערבים. שום ממשלה
בישראל לא תוכל
לעשות זאת אלא
אם כן יחול שינוי
יסודי בדעת הקהל
בארץ ובחוץ-לארץ
(אולי כתוצאה ממלחמה
גדולה).
כל עוד זה
המצב, שום מדינה
ערבית לא תקלוט
מספר משמעותי כלשהו
של תושבים ערבים
מישראל, בין שיעזבו
מרצונם ובין שלא.
העולם האיסלאמי
מעוניין שערבים
אלה יישארו במקומם,
מפני שעקב העיקרון
של "בוגר אחד/קול
אחד" הנהוג בישראל,
תושביה הערבים
יכולים להיות לשון
המאזניים של השלטון,
להשפיע על הרכבה
הפוליטי של הממשלה
ולגרום לדה-יהודיזציה
הדרגתית של המדינה
היהודית.
נוסף על כך,
הדמוקרטיות המערביות
מגלות אדישות,
למעשה, לגורלם
של הערבים שבהם
מדובר, או שהן מתעניינות
הרבה יותר באינטרסים
הכלכליים שלהן
בעולם הערבי. לפיכך,
נוכח תאוות הממון
המערבית, מחד גיסא,
ושנאת ישראל מצד
הערבים, מאידך
גיסא, כל פתרון
לבעיה הדמוגרפית
הפנימית של ישראל
לא יוכל להישען
על שיתוף-פעולה
מצד דמוקרטיה מערבית
כלשהי, ועל אחת
כמה וכמה שלא על
תמיכה מצד שלטון
רודני ערבי כלשהו.
תכנית כהנא אינה
מביאה בחשבון גורם
מכריע זה.
יתר על כן,
הרטוריקה הפומבית
של הרב כהנא - דחייתו
הבלתי מסויגת את
הדמוקרטיה המערבית,
שהודגשה על-ידי
דרישתו לגירוש
הערבים - חשפה אותו
להאשמות ב"פשיזם"
וב"גזענות". הרב
כהנא שיחק, למעשה,
לידי מתנגדיו,
ובייחוד לידי השמאל
החילוני, שניצל
את שמו כדי לבזות
את המחנה הדתי-לאומי
המתון ולאיים עליו.
ובכן, במקום
לאפשר לערביי ישראל
לנצל את הדמוקרטיה
כדי לערער את יסודותיה
של המדינה היהודית,
תנועת ימין ישראל
גורסת שיש להשתמש
בעיקרון דמוקרטי
חשוב כדי לפתוח
בתהליך שיצמצם
את השפעתם של המצביעים
הערבים על ממשלת
ישראל, ובתוך כך
אף ישביח את טיב
הממשל. חשבו נא
על ההצעה הבאה.
עובדה מוכחת
היא שכמעט כל מפלגה
בכנסת, חילונית
או דתית, מבקשת
את תמיכתם של המצביעים
הערבים. תמיכה
כזאת ניתן להשיג
רק מתוך התכחשות
- במידה זו או אחרת
- לאינטרסים יהודיים
(כפי שמעיד ההסכם
שנחתם בין מפלגת
העבודה לאש"ף באוסלו).
התנהגות חסרת מצפון
זו מתאפשרת, וצפויה
מראש, בגלל שיטת
הבחירות הנהוגה
בישראל.
מבין 75 המדינות
הנחשבות לדמוקרטיות
בעולם (להוציא
את הולנד, שהיא
מדינה הומוגנית),
ישראל היא המדינה
היחידה שבה כל
הארץ היא אזור
בחירות אחד, אשר
המפלגות מתמודדות
בו על בסיס ייצוג
יחסי. זוהי הסיבה
היחידה לכך שמפלגות
אלה מתמודדות על
הקול הערבי, מפני
שקולות מעטים עלולים
- או עשויים - לחרוץ
את מספר המושבים
שבהם תזכה כל מפלגה
בבחירות.
זוהי הסיבה
לכך שאפילו המחנה
הלאומי והדתי לא
נקט צעדים מתואמים
נגד הח"כים הערבים
המסיתים. ואם רצונכם
בהוכחה, היזכרו
במעשה הבא: בדצמבר
1992, בשיאה של האינתיפאדה,
נסע האשם מחאמיד
לעזה ואמר לקרוביו
הערבים: "כל עוד
הכיבוש [הישראלי]
יימשך, גם המאבק
יימשך, ובמאבק
איננו מתכוונים
רק לאבנים, אלא
לקרב בכל האמצעים
העומדים לרשותנו".
אין צורך בדמיון
מופלג כדי להבין
שמחאמיד הסית את
הערבים להשתמש
בנשק חם ובנשק
אחר נגד חיילים
ואזרחים ישראלים.
ואף-על-פי-כן, הכנסת
- שבה היה רוב לליכוד
- הסתפקה בשלילת
זכויותיו הפרלמנטריות
של מחאמיד להיכנס
לכל מקום במדינה
ללא הגבלה למשך
שלושה חודשים,
ברוב של 54 נגד 48. מתוך
העובדה שרק 54 חברי
כנסת הצביעו בעד
ההחלטה עולה בבירור
הפחד מפני האשמות
בגזענות, לצד דעיכתה
של המהומה שהתעוררה.
ימין ישראל
מציעה אפוא - בראש
ובראשונה - בחירות
אזוריות, או בחירות
אישיות - ללא רשימות
מפלגתיות קבועות
מראש. שיטה זו תהפוך
את ישראל לדמוקרטיה
ייצוגית, ולא לאוליגרכיה
הנבחרת בשיטות
דמוקרטיות. חברי
הכנסת יהיו אחראים
כלפי בוחריהם,
ולא כלפי הבוסים
של מפלגתם. לדעת-הקהל
היהודי, שחברי
הכנסת מתעלמים
ממנה היום ללא
חשש מעונש, תהיה אז השפעה
מכרעת הרבה יותר
לא רק על הכנסת,
אלא גם על שרי הממשלה
המתמנים מבין חברי
הכנסת.
יש להנהיג
בחירות אזוריות
עכשיו, בלי קשר
לכל חוקה מוצעת.
ואם כבר מזכירים
חוקה, החוקה שהוצעה
על-ידי ימין ישראל
תקדש - כעיקרון
נעלה וראשון במעלה
- את מהותה היהודית
של המדינה. היא
תאסור את קיומה
של מפלגה פוליטית
כלשהי השוללת עיקרון
זה.
יתר על כן,
בחוקה תיקבע צורת
ממשל נשיאותית
שתבוא במקום שיטת
ממשלות הקואליציה
הכושלות והפלגניות
הנהוגה כעת, ורק
יהודי יהיה כשיר
להיבחר לנשיא המדינה.
הנשיא ימנה את
שופטי בית-המשפט
העליון "תוך התייעצות
והסכמה" עם הבית
העליון של בית
המחוקקים, שיהיה
מורכב משני בתים.
שיטה זו תמנע את
האוליגרכיה הפוסט-ציונית
של בית-המשפט העליון
בישראל, המנציח
את עצמו, ושפסיקותיו
עד כה נוטות חסד
לערבים. נוסף על
כך, החוקה תפיח
רוח-חיים מחודשת
ב"חוק יסודות המשפט"
משנת 1980, על מנת שהמשפט
העברי יהיה "ראשון
בין שווים" בין
שיטות המשפט השונות
הנהוגות בישראל.
חוקה כזאת,
שתוארה כאן רק
בקצרה, תהפוך את
ישראל למדינה יהודית
אותנטית שתהיה
נוחה ליהודים חילוניים
ודתיים כאחד. אשר
לבעיה הדמוגרפית
הערבית - תנועת
ימין ישראל טוענת
כי ככל שישראל
תהיה יהודית יותר,
כך יגדל מספר הערבים
שיעדיפו לחיות
בקרב אחיהם הערבים
בחוץ-לארץ.☼